אם חבר נופל לזוגיות ואף אחד לא שומע, האם הוא עדיין קיים?

יש לי בעיה.

הבעיה שלי בעייתית כפליים כי אם אני רק אעז להעלות אותה על הכתב בלי הסבר ראוי, הרבה אנשים צרי מחשבה יקראו לי "ממורמרתתת קנאיתתתתת". הבעיה שלי היא שכל העולם סביבי החליט להתחלק לזוגות ולא זו בעצם הבעיה אלא מה שזה גורר לאחר מכן.

אז כן, אני ממורמרת. ממש ממש ממורמרת והמרמור שלי מתחיל לפעפע ממש חזק וכבר אי אפשר להתשלט עליו.

אני ממורמרת שפעם היו אנשים מגניבים בחיי, היינו נורא נהנים ביחד ועושים הרבה דברים מעניינים וספונטניים ואז כרעם ביום בהיר הם מצאו את החצי השני שלהם והפסיקו להתעניין בכל דבר אחר. אני ממורמרת נורא מזה שנדמה שמהלך האהבה הוא מאד ברור- דייט ראשון- יוצאים לבירה, דייט שני- הולכים לסרט, דייט שלישי- עושים סקס פרוע, דייט רביעי- קובעים עם דוקטור לוינשטיין ב9 בבוקר לכריתת אונה.

אני ממורמרת כי נורא קשה לי להבין איך שני אנשים בעלי עולם מלא ומעניין הופכים לערבוביה חלקית של עצמם וכמו שזרע פוגש את הביצית ומתמזג איתה ליצירה אנושית, כך מתמזגות שתי ציפורי האהבה והופכות לגוש תאים חסר הגדרה שלא ברור איפה מתחיל ואיפה נגמר כל אחד מהם בנפרד.

אני לא מצליחה לקלוט למה אנשים שאני אוהבת הופכים לחצי של עצמם ועתה מחובר להם בחבל טבור מישהו שביחד הם הופכים ל"אנחנו". 

יש לי כמה דברים להגיד לכם חברים:

אני אהבתי אתכם ורק אתכם ועם כמה שבן זוגכם חביב בעיני, אני אשמח אם לפעמים אפשר יהיה לנתק אתכם אחד מהשני ולחזור לעשות דברים שעשינו פעם במקום לשבת בארוחות ערב סחיות ובמקום לצחוק על ציצים, לספר בפרוטרוט איך הולך לי בתואר ולהנהן בנימוס. 

אני אשמח שכשאנחנו יושבים בחבורה תניחו לחבר/ה, ארוס/ה, איש/ה שלכם להיות אחד/ת מהחבר'ה ותפסיקו ללחוש לה בשקט באוזן כאילו אתם מדברים במדיום אחר שמנתק אתכם משאר אוכלוסיית העולם. מעיפים פה צ'ייסרים באוויר, לא מתעלסים, נא להתנהג בהתאם. באמא שלי שבאחת הפעמים היחידות שהייתי מאוהבת מעל הראש וחבר שלי ניסה להושיב אותי על הברכיים שלו כשישבנו בפאב עם מלא חברים, כמעט הקאתי לו על הפנים, טוב אולי זו רק אני אבל בחייאת, תפסיקו לגעת אחד בשני עם מבט חולמני כשאתם מנהלים איתי שיחה. זה קצת משכיח ממני את מה שרציתי להגיד.

אני גם ממש אשמח אם תפסיקו להגיד לי "בקרוב אצלך" ולהסתכל עלי במבט ספק מרחם, ספק לא מבין. כמו שכתבתי בתחילת הפוסט-אני לא מקנאה. המחשבה על להתמזג עם אדם אחר ולהתנהג בהתאם למה שמתאים לו ולא לי עושה לי זיעה קרה ואני לא שם. אני לא רוצה שבקרוב זה יהיה אצלי. מבסוטה עליכם שאתם מבסוטים אבל תניחו לי לנפשי עם הכוס יין קידוש שלכם שאמורה לקדש אותי בנישואין ובנים זכרים. נכון לרגע זה אני רווקה מבחירה מלאה, החיים שלי דבש ואם אני אתאהב זה יהיה רק בונוס שאני אצטרך לראות איך אני מתמודדת איתו. מה שבטוח זה שאני אשאר אני, רק עם עוד חבר הכי טוב שרב איתי על השלט.

חשוב לציין שאם אני אוהבת אתכם ואתם אוהבים מישהו, אני ממש ממש רוצה לאהוב אותו גם. אבל אני לא יכולה לאהוב אותו כשהוא גורם לכם להפוך למקסימום שני שליש ממה שהייתם פעם. תביאו אותו, תכירו אותו, אם נתחבר, יהיה מגניב לאללה ואם לא, לא יהרוג אתכם (נשבעת) להיות שעתיים ביום בלעדיו או לדבר בגוף ראשון יחיד. 

תודה על ההקשבה ומי ייתן שגוש התאים שאתם חלק ממנו יתפצל חזרה לשניים ואני אקבל אתכם בחזרה בלי שזה יפגע במאום באהבה שלכם כי זה בכלל, בכלל לא אמור.

בברכה,

פאקינג בת 25 ולא 37.

*מוזמנים לשתף ולשים מראה לחברים התחת שלכם.

 

פוסטים שאולי יעניינו אותך